האם האוניברסיטאות יפתחו מסלולים ייעודיים לסטודנטים הרוצים להשתלב בשוק העבודה?

רק 3% מהסטודנטים באוניברסיטאות ממשיכים ללמוד לתואר שלישי שהוא תנאי הכרחי לקריירה אקדמית (אוקטובר 2017)

מפליא שניצני המהפכה בחינוך האקדמי מתרחשים רק בשנה-שנתיים האחרונות בעוד שהכתובת על הקיר מהבהבת זה למעלה מעשור ואף יותר. באוניברסיטאות המובילות שבכל אחת מהן לומדים עשרות אלפי סטודנטים, רק כ   3% מהם ממשיכים את הלימודים לתואר שלישי, שהוא תנאי הכרחי לקריירה אקדמית.  כך נוצר מצב ששוק העבודה מעדיף בוגרי מכללות שמסלול הלימודים בהן מורכב ממספר רב של  סדנאות המקנות להם ארגז כלים הסולל את הדרך לשוק העבודה. ואכן, מזה כמה שנים גדל אחוז בוגרי המכללות בתחום מדעי החברה הנקלטים בעבודה, בעוד שבוגרי מדעי החברה באוניברסיטאות, במיוחד לתואר ראשון, מתקשים למצוא עבודה מתאימה.  נראה כי הסיבה לכך נעוצה בהגדרה הוותיקה לפיה האוניברסיטאות מתפקדות כמוסדות מחקר,  ותכניות הלימודים בהן מכוונות את הסטודנטים למחקר ולא לשוק העבודה, במיוחד לאלה הלומדים לתואר ראשון במדעי החברה. רק לאחרונה פורסם כי קיימת מגמה של ירידה בהרשמה לאוניברסיטאות לעומת עלייה בהרשמה למכללות. עד למחצית השנייה של שנות השמונים היה שוק העבודה שונה לחלוטין מאשר כיום גם משום ששיקף מדינה עם אוכלוסייה קטנה משמעותית הנעה בין 3-4 מיליון תושבים. האקדמיה הייתה על טהרת האוניברסיטאות  (כולל הטכניון) ומכללות אקדמיות לא היו בנמצא, והבוגרים במדעי החברה והרוח שלא פנו למחקר יכלו בקלות יחסית למצוא את מקומם בשירות הציבורי מאחר ששלטה אז התפיסה כי בוגרי תואר ראשון במדעי החברה הם עובדים משכילים היכולים להתמודד עם המטלות שהשירות הציבורי לקח על עצמו. שוק העבודה שהיה אז קטן יחסית קלט בעיקר מהנדסים ובוגרי מדעים מדויקים.  כל זאת עד לשנות התשעים כאשר במקביל לעלייה ההמונית מבריה"מ לשעבר הוקמו גם מרבית המכללות האקדמיות חלק מהן היה עדיין קשור בטבורו לאוניברסיטה כזו או אחרת שרק לה הייתה הסמכות להעניק תואר הראשון. ככלל, בעשור הראשון לקיומן נתפסו המכללות כאקדמיה סוג ב'. אך במהלך השנים הלך וגדל מספר המכללות שהפכו לעצמאיות ופיתחו תכניות לימודים ממוקדות שוק העבודה. לדוגמא: בוגרי מכללות נבחרות בתחום התקשורת -שיווק, פרסום וקולנוע  היו מבוקשים יותר מאשר בוגרי אוניברסיטאות בתחומים אלה שאמנם שלטו היטב בתיאוריה אך לא במיומנות הנדרשת בשוק העבודה.
האתגר העיקרי הניצב כיום בפני האקדמיה ובמיוחד באוניברסיטאות הוא התמודדות עם הצורך לעדכן לעתים קרובות את תכניות הלימודים בשל השינויים הטכנולוגיים והסוציו-דמוגרפיים המתרחשים בשנים האחרונות ומשנים את פני שוק העבודה. בוגרים של בתי ספר לתקשורת באקדמיה מגלים לא אחת כי החומר שלמדו לפני חמש-שש שנים הוא מיושן ואינו רלבנטי כמו לדוגמא המדיה החברתית שעד לפני מספר שנים הייתה עדיין בחיתוליה ולא סומנה על ידי סטודנטים כמקום עבודה פוטנציאלי. כך גם, איש לא העלה על דעתו שתחום התוכן יהפוך לאחד מכלי החשיפה התקשורתית היעילים ביותר בהשוואה לפרסום ויחסי הציבור הקלאסיים. סביר להניח כי גם היום מתפתחים מתחת לרדאר מספר תחומים שאיש עדיין אינו סופר אותם. אך דווקא המוסדות האקדמיים הם אלה שצריכים להיות מעודכנים ולהקים צוותים שידעו לסנן מידע, לנתח ולהעריך אותו כדי לשלב בתכנית הלימודים קורסים וסדנאות העשרה לסטודנטים וכמובן גם לבוגרים. יתכן שבשלב זה ניתן יהיה להציע תכניות כאלה רק במסגרת לימודי חוץ מה שיצמצם את מספר הנרשמים בשל שכר הלימוד הגבוה. אך במקביל צריך  ללחוץ על המל"ג שיפנים את המציאות החדשה שנוצרת ויקים מערכת שתוכל לבדוק ולאשר שילוב מהיר של העשרות חיוניות הן לבוגרים והן לסטודנטים הנמצאים עדיין בלימודים לתואר. 
 




powered by: mipotech