האם יש צורך בערוץ טלוויזיה ציבורי? דעה

רוב הציבור בישראל חשוף כיום לפי כמה יותר תכנים ממה שערוץ יחיד יכול להעניק לו.(נובמבר 2016)

  לאחרונה התברר כי רק חלק קטן של הציבור לוקח חלק בוויכוח אם צריך תאגיד שידור, או שעדיף להסתפק בשיקום רשות השידור הוותיקה. רוב הציבור אדיש לכך, ונראה שאינו מבין על מה המהומה התקשורתית הרבה, אולי גם בגלל שלמעלה משני עשורים אין בשורה גדולה בתכניות המשודרות בערוץ 1. שידורים חוזרים, ספורט, נוסטלגיה של העבר הרחוק, תכניות אקשן ישנות, ותכניות אקטואליה שבלוניות, מהווים את תדמיתו הלא אטרקטיבית של ערוץ השידור הציבורי בישראל. והשאלה הגדולה המרחפת באוויר ומסתתרת מאחורי אדישות הציבור לשיח הלוהט אם בכלל צריך ערוץ טלוויזיה ציבורי ולאלה צרכים גלויים או סמויים של הציבור ערוץ כזה אמור לתת מענה.    
  לא קשה לראות את הקשר בין ערוץ שידור ציבורי חדש או ישן-משוקם למצבן המדרדר של חנויות הכלבו  שבעבר הלא כל כך רחוק היו גולת הכותרת של הקמעונאות, על המחלקות הרבות שהיו בה כמו הלבשה, כלי מטבח, מוצרים לאמבטיה, מוצרים למשרד ובית הספר, רהיטים ואף כאלה, כמו סירס, שמכרו גם צמיגים. הבכורה של חנויות הכלבו המסורתיות נלקחה מהן על ידי  הקניונים המציעים לצרכן  שפע של חנויות מתמחות עם מגוון רחב של מוצרים.  מה שמייתר את המחלקות בחנויות הכלבו, שלא יכלו להרשות לעצמן שטחי מסחר גדולים, כמו וולמארט וטרגט שבפועל סוג של קניונים. בישראל אין רשתות כלבו. אמנם  רשת המשביר, היא היחידה בארץ שעדיין נושאת את השם כלבו, אך בפועל זוהי חנות הלבשה עם כמה תת מחלקות קטנות למוצרים לבית.   
  ניתן להשוות את ערוץ הטלוויזיה הציבורית בישראל למצבה של אותה חנות כלבו שמפגרת שנות אור אחרי ה  "קניון טלוויזיוני" עתיר תכנים שבו עשרות ואף מאות ערוצים נותנים מענה למגוון טעמים וביקושים של הצרכנים. כן, הכבלים, הלוויין והערוצים המסחריים מעמידים לרשותנו מגוון כמעט אינסופי של תכניות בחלקן גם בקטגוריה של "סוגה עליונה" שערוץ ציבורי אינו יכול להתחרות בהן.  לרשות אוהבי מוסיקה קלאסית עומד ערוץ MEZZO, ערוצי הדוקו מספקים יחד עם ערוצי ההיסטוריה וניישנל גיאוגרפיק עושר בלתי נדלה של תכניות מושקעות ומרתקות. ספקי התוכן, יס והוט,  מייצרים סדרות ישראליות, והערוצים המסחריים מעמידים לרשות הצופה הישראלי אקטואליה ודוקו בשפע . נוסף לכל אלה, הפלח הצעיר של דור ה Y (20-35)ודור ה Z (12-19) שקוע יותר במסך של הסמרטפון והטבלט, ויכול לצפות בכל תכנית המשודרת באיזה שהוא מקום בעולם, גם באמצעות השפע הבלתי נדלה של תכני יוטיוב, ואופציות הסטרימינג של סרטים וסדרות. עדיף שחלק מהתקציב הנדיב המיועד לערוץ הציבורי, יינתן לתסריטאים, מפיקים ובמאים כסבסוד לתכניות ישראליות מובהקות, ואת היתרה מוטב להפנות להקמת ערוץ טלוויזיה בינלאומי דובר אנגלית בנוסח אלג'זירה שישמש את ההסברה הישראלית המקרטעת.   
  אך חשוב לציין כי צריך לעשות הפרדה חדה בין הערוץ הציבורי בטלוויזיה לבין הרדיו של רשות השידור שהוא ברמה גבוהה ואיכותית בתחומי האקטואליה, המוסיקה ותכניות בידור. במיוחד בתקופה זו כאשר שעות האזנה לרדיו גדלות באופן מתמיד בשל הפופולאריות שלו, וגם "תודות" למחדל התחבורה הציבורית שבגינו אנו נמצאים זמן רב יותר בכבישים המפוקקים. הרדיו, ובמיוחד רשת ב' ו ג' ראויים לקבל מסגרת ייעודית מתוקצבת היטב כדי שיוכל להמשיך לשדר כערוץ רדיו מועדף.
  


powered by: mipotech