"אחריות חברתית" הפכה בהודו מס לכל דבר ועניין

לפני כשנתיים עברה תקנה המחייבת את 19 הבנקים הגדולים להקצות 2% מהרווח הנקי שלהם ל CSR מה שהסתכם ב 275 מיליון דולר בשנת 2014-2015 (יולי 2014)

מה שכונה בעבר "תרומה לקהילה" היה השלב הראשון בתהליך מתמשך של כמה עשרות שנים שבתקופה האחרונה הגיע להגדרה המחייבת 'אחריות חברתית' CSR-Corporate) Social Responsibility) של תאגידים ועסקים.

ההבדל העיקרי בין, פעולות המוגדרות עתה כאחריות חברתיות CSR-Corporate Social Responsibility)) לבין הפעולות שהוגדרו בעבר כ'תרומה לקהילה' הוא בעומק המחויבות ובעיקר ברמת הכנות והאכפתיות העומדת מאחורי מהלכים כאלה. ואכן, לא מעט חברות, כולל גם בישראל, התנסו בתרומה לקהילה, שנתפסה לעתים על ידי הציבור כתרגיל ביחסי ציבור ועל כן לא זכו לקרדיט כלשהו ולשיפור בשורה התחתונה. הציבור גם לא טרח להעניק 'לייק' לחלק מהפעולות החברתיות של תאגידים שנתפסו אצלו כמו מס שפתיים, או כמנוף להגדיל את הכנסותיהם.
פרופ' קתרין מרקר מרצה ל CSR וקיימות באוניברסיטה של אטלנטה במדינת ג'ורג'יה מעלה שאלה זו בספרה Corporate Social Responsibility in a Nutshell שבו היא מציגה ניתוח ההוצאה למעורבות חברתית בענף הבנקאות בהודו. שם, לפני כשנתיים עברה תקנה המחייבת את 19 הבנקים הגדולים להקצות 2% מהרווח הנקי שלהם ל CSR מה שהסתכם  ב 275 מיליון דולר בשנת  2014-2015. ו 90 מיליון דולר בשנת 2013-14. בפועל הקצו בנקים אלה רק 0.70% מהרווח הנקי שלהם במקום 2% . התחומים שהוגדרו על ידי ממשלת הודו כאחריות חברתית (CSR) הם: פעילות למען הרעבים, עניים ואלה הנמצאים בתת תזונה, קידום תחום הרפואה המונעת, חינוך ובמיוחד חינוך מיוחד, חינוך מקצועי עבור נשים ומבוגרים. כמו כן פעילות למען שוויון מגדרי, העצמת נשים, שמירה על אתרי מורשת, אמנות והרשימה עוד ארוכה.
מנקודת מבט ישראלית המהלך ההודי ראוי לערכה וייתכן שגם לאימוץ בהתאמה לצרכים של החברה והקהילות בישראל. כך, הממשלה תוכל להציב בפני החברות הגדולות, ובמיוחד הבנקים, היקפי הוצאה ויעדים לאחריות חברתית על פי סדרי עדיפויות. רבים בהודו, שהתנגדו לכך, טענו בצדק כי בפועל המדובר במס נוסף, אך היתרון הגדול של גישה זו, הוא בכך שמאה אחוז של הסכומים היורדים מההכנסה נטו של הבנקים מושקעים בפעילויות למען הקהילה, בלי שגורם ממשלתי כלשהו יכול לגעת בכסף, גם אם לצרכים דחופים יותר.  בישראל, פועלות מאות עמותות בתחום הרווחה מה שמייצר כפילויות וגם פערים ברמת הניהול ואיכות הטיפול. עצם העובדה שהכספים הנגזרים מההכנסה נטו, מופעלים בקהילה על ידי תאגידים עסקיים שלרובם ככולם יכולת ניהול מוכחת, תאפשר תכנון לטווח ארוך, בלי שיהיה צורך כל שנה להיאבק על התקציב.



powered by: mipotech