דעה: הירידה בתעסוקה של בוגרי מחלקות תקשורת בחלק מהמוסדות האקדמיים נובעת מהיעדר הגדרה מעודכנת לתחום התקשורת.

בחלק מהמוסדות מוגדרת התקשורת כ 'עיתונאות' בעוד שבעולם המערבי מהווה התקשורת על עשרות ההתמחויות שבה, חוליה בתהליך השיווקי (אפריל 2014)

לפני מספר ימים השתתפתי כצופה בכנס של האגודה הישראלית לתקשורת שנערך במכללת נתניה. בגלל אילוצי זמן הייתי רק בפאנל הראשון שהוקדש למצב לימודי התקשורת בארץ. פרופ' יחיאל לימור הציג תמונה בעייתית של 23 מוסדות אקדמיים בישראל שיש בהם מחלקות עצמאיות לתקשורת, על סטגנציה במספר הנרשמים ועל היעדר אופק תעסוקתי לרוב הגדול של הבוגרים המחפשים את ייעודם בשוק העבודה. אך ככל שהתקדם הדיון, התברר לי כי הבעיה הבסיסית ביותר היא שתחום התקשורת מחפש את דרכו, בעיקר משום שההגדרות המקובלות של תקשורת אינן תואמות יותר את המציאות המשתנה של זמננו. פרופ' דן כספי התייחס לכך ללא כחל וסרק "מחזורים שלמים של צעירים פנטזו ועדיין מפנטזים שלימודי תקשורת סוללים את הדרך לזוהר הנכסף בתקשורת, ולא כך הוא. האכזבה היא נחלתם של סטודנטים רבים בתקשורת, בחלק בשל פער ציפיות בין שקיוו ללמוד לבין מה שלומדים"
אך כאשר פרופ' כספי דיבר על תקשורת, התברר כי התכוון למשהו אחר לגמרי, ממה שמקובל היום.  "במהותה, עיתונאות היא אומנות, מלאכה המותנית במיומנויות, בעיקר מיומנויות מולדות ופחות במיומנויות נרכשות" הוא הוסיף ואמר כי רק בית ספר אחד לתקשורת מכשיר עיתונאים ושדרים, הלא הוא גלי צה"ל. כך שלא היה קשה להבין כי על פי כספי התקשורת היא עיתונאות. פרופ' ענת פירסט ראש המחלקה לתקשורת במכללת נתניה התייחסה במצגת לנושא, שבה משך את תשומת ליבי המשפט הבא:  "כיום ארגוני התקשורת הצטמצמו כך שסיכויי הסטודנטים למצוא עבודה יורדים בהתמדה". כך מתברר כי חלק מראשי מחלקות התקשורת באקדמיה בארץ, תופסים את התקשורת כ'ז'ורנאליזם', מקצוע המשתנה כיום במהירות, וכולל בלוגרים, ופלטפורמות אינטרנטיות פופולאריות וידידותיות לביטוי עצמי הזוכה לעתים לתפוצה שהעיתונים הנפוצים ביותר רק חולמים עליה.
הישועה באה מהקהל. ד"ר נורית גוטמן מאוניברסיטת תל אביב, קמה ממקומה וסיפרה כי את התואר השני והשלישי שלה עשתה בארה"ב, וכי כיום לימודי התקשורת שם, הם ייעודיים ומפולחים, ומכוונים את הסטודנטים לאופק תעסוקתי מוגדר היטב כמו תחום הבריאות, הרווחה, ותחומים נוספים. הסטודנטים שם,  יודעים בדיוק למה לצפות בגמר לימודיהם, והיכן הם מסוגלים למצוא עבודה ולפתח קריירה.
אנחנו חיים כיום במציאות משתנה, כאשר חלק ממקצועות העבר בתחומים רבים ומגוונים נכחדים, חלק משודרגים, וכמובן גם נוצרים מקצועות חדשים. אך, ההיסטוריה האנושית בנויה על מקצועות רבים שהתאדו, ועל מקצועות חדשים שנוצרו. די להתבונן כמאה ומשהו שנים לאחור, כדי להיווכח כיצד דואר הפוני באמריקה מוחלף על ידי הטלגרף, כרכרות הסוסים הוחלפו על ידי מכוניות, את התפתחות ענף התעופה על המקצועות שנוצרו ממנו, ענף הפלסטיק ועוד ועוד. הבעיה של חלק מאיתנו, היא כי השינויים שבעבר התרחשו בתכיפות נמוכה יחסית, לעתים אחת לכמה שנים, יצרו סוג של שאננות ותחושה של יציבות תעסוקית. זאת כאשר בתקופה זו השינויים הם תכופים, לעתים בטווחים של ימים ושבועות. ענף התקשורת אינו דומה היום לענף התקשורת של פעם, כאשר המילה 'פעם' מתייחסת לפחות משני עשורים. ענף התקשורת הוא חוליה בתהליך השיווקי, ומציע מקצועות כמו פסיכולוגיה שיווקית לזיהוי תובנות צרכניות חדשות, זיהוי טרנדים, ניהול מותגים, תחום יחסי ציבור (במחלקה לתקשורת באוניברסיטת אריאל יש מסלול ייעודי ליחסי ציבור), מדיה חברתית, קולנוע, פיתוח תוכן שיווקי ועוד ועוד. לתחומים אלה ואחרים יש אופק תעסוקתי והדרך הנכונה למוסדות אקדמיים  במיוחד בענף התקשורת, שלטעמי הוא חוליה בתהליך השיווקי. ואין זה משנה אם המדובר בחוקרים באקדמיה, או עובדים מקצועיים בשוק העבודה.
 לסיום רציתי לספר על פגישה שהייתה לי בשבוע שעבר באחד המשרדים ליחסי ציבור בתל אביב. המתנתי לפגישה ובינתיים הסתובבתי במשרד, וראיתי על דלפק ארוך שורה של כתריסר ערימות מסודרות של עיתונים מודפסים. בכל ערימה עיתון אחר. שאלתי את אחד התקציבאים מדוע העיתונים כל כך מסודרים. תשובתו – 'לא יודע, בזמן האחרון אף אחד לא קורא את העיתונים'. סיפרתי לו כי כבר לפני שש שנים כתבתי על טרנד השחיקה בעיתונות המודפסת. התבונן בי התקציבאי בעיניים מלאות הערצה, ושאל, "איך ידעת זאת?" עניתי לו: "פשוט מאד, כל העולם ואשתו כתבו על זה כבר אז..." הטרנד היה ברור וחד כיווני, ואלה שנערכו לכך בזמן שרדו.


powered by: mipotech