הוויכוח הלוהט בין העיתונים המודפסים המחפשים את האשם במצבם המדרדר הוא פתטי

כל מי שעיניו בראשו יודע כי אנו נמצאים בסופו של עידן הולך ומתכלה, ועוברים לעידן חדש דיגיטאלי (ספטמבר 2012)

הוויכוח הלוהט בין העיתונים המודפסים המאשימים זה את זה, ובעיקר את החינמון ישראל היום, על מצבם ההולך ומדרדר מזכיר את האמרה של 'חיפוש המטבע מתחת לפנס'. שכן המטבע, או בלשון יותר ברורה, הסיבה לכך, הוא במקום אחר. שכן העיתונות המודפסת נמצאת עתה בצומת חדש, וברור לכל כי מה שהיה שוב לא יהיה. כל מי שעיניו בראשו יכול בקלות להיווכח כי הכותרות הזועקות מהעמוד הראשון של כל אחד מעיתונים אלה כמעט בכל יום נתון, כבר נקראו על ידו פעמיים, שלוש ואף יותר מעל גבי מסכי המחשב, הלפטופ, האייפד הטלפון החכם, ולצורך העניין גם ברדיו המשמש כסוג של 'מסך'. מזה שלוש שנים שהכתובת המודיעה על גסיסתם של האייטמים החדשותיים בעיתונות הכתובה, מתנוססת על כל קיר בראש חוצות, שכן הצרכן המצוי מקבל את החדשות המעניינות אותו באופן מקוון, ואינו זקוק לשם כך לעיתון מודפס.

בכל תחילת סמסטר אני עורך בשיעור ההיכרות סוג של סקר ושואל את הסטודנטים, מי מהם קורא עיתון יומי מודפס. אף יד אינה מורמת. איש מהם אינו קורא עיתון יומי, מאחר שהם מקבלים את התכנים המבוקשים על ידם מעל גבי המסכים השונים. אין זו תופעה ישראלית, זהו מגה-טרנד גלובאלי שאינו פוסח גם על העיתונים הטובים והאיכותיים ביותר, וסקרים מראים שבני נוער, וגם צעירים עד גיל שלושים כמעט שאינם קוראים עיתונים מודפסים.

בחודש מאי האחרון פורסם כי רוב העיתונים היומיים במדינת לואיזיאנה שבארה"ב, וליתר דיוק – ארבעה עיתונים, יופיעו רק שלוש פעמים בשבוע. עיתונים אלה משקיעים מעתה את מירב מאמציהם וכספם, בעיתונים מקוונים, בעיקר בפורמטים של מחשבי טבלה.  "כל אחד יודע כי העיתונות המודפסת הולכת בעקבות מנוע הקיטור שהיה המילה האחרונה בתחילת המאה הקודמת וזה מכבר אבד עליו הכלח" אמר להראלד טריביון, קן דוקטור, יועץ בתחום העיתונות היומיות.

ואכן, הסמן הימני הוא אותה עיתונות מקומית בלואיזיאנה שתודפסו ותופץ רק בימי שני, רביעי וששי. מאז חודש מאי הנה, קיבלו החלטה דומה עיתונים נוספים, וגם כאן בישראל יודעים לספר מקורות שונים על אפשרות הופעה של העיתונות המודפסת רק בימי ששי.



powered by: mipotech