תביעות משפטיות עלולות לזעזע את תחום כרטיסי שי (תווי קניה) בארה"ב


 

תווי הקניה המוכרים לנו היטב בעונה שלפני החגים, מקובלים גם בארה"ב, אך הם ניתנים בפורמט של כרטיס פלסטיק הפועל באופן דומה לכרטיסי טלפון נייד המשולמים מראש. הכרטיסים המופקים על ידי רשתות וחנויות הפכו לפופולאריים, שכן הם מגדילים את היקף המכירות של הקמעונאי. בשנת 2004 הופקו כרטיסי שי כאלה בהיקף כולל של 55 מיליארד דולר, והערכה היא שבשנת 2007 יגיע היקפם ל 85 מיליארד דולר. הכרטיסים ניתנים במתנה בין אם בקשר בין אישי ובין אם כשיתמריץ של חברות אך מופקים על ידי חברות כרטיסי האשראי והבנקים. סקר שנערך לאחרונה מצביע על כך כי 55% מאלה שהשתמשו בכרטיסי השי, קנו באותה חנות בהיקף גדול יותר מאשר הסכום שהכרטיס העמיד לרשותם. אך כרטיסים אלה טומנים בחובם גם עמלות נאות לחברות האשראי הגובות בין 2.5$ ל 0.52$ עבור קניה בכרטיס בערך ממוצע של 50$. מדינת מיין שבארה"ב עומדת לחוקק חוק שיאסור על הורדת "דמי שירות" מכרטיסים כאלה. אך בכרטיסים אלה טמונה גם בעיה – צרכן שעשה קניה ונותרה יתרה קטנה בכרטיס אינו יכול לפדות אותה. מתנהל עתה משפט שתוצאותיו יכולות להפוך לתקדים, כאשר צרכן ביקש לקבל מזומנים תמורת היתרה בסך 1.39$ שהיתה בכרטיס האשראי שלו ולא נוצלה. החנות סירבה לו.  יתכן שייווצר תקדים לפיו צרכנים אשר ברשותם כרטיסי שי יוכלו לקבל את מלוא תמורתם במזומן, מה שיהפוך את הקמעונאים לבנקומטים.

התייחסות: היכולת לקבל כסף תמורת תווי קניה נוגדת את המודל העסקישיווקי עליו הם מבוססים. לקמעונאי אין כל אינטרס לשמש כקופת מזומנים עבור בעלי כרטיסי שי, או תווי קניה. מעניין יהיה לעקוב אחר פסקי הדין שיינתנו בארה"ב, שכן אם יחייבו את הקמעונאים לפדות את היתרות או את כל הסכום שבכרטיסים אלה, קיים חשש שהנישה הזו תתכווץ באופן משמעותי. בישראל טרם חדרו כרטיסי הפלסטיק, וייתכן שהסיבה לכך היא כי תווי הקניה הניתנים בדרך כלל על ידי וועדי עובדים, מייצגים אפשרויות קניה אצל מספר רב של קמעונאים. יחד עם זאת, יש בהחלט מקום לקמעונאים בתחום כלי הבית, יינות ואחרים, להפיק כרטיסי שי, אשר יירכשו כמתנה במסגרת אירועים שונים.



powered by: mipotech