בלוגים - הגיע הזמן לבדוק את מעמדה וסמכויותיה של הרשות השנייה

ההידרדרות הכלכלית של ערוץ 10, והירידה משמעותית בהכנסות של ערוץ 2 מחייבים להקים קואליציה של ערוצים שתטיל על עצמה רגולציה עצמית שתהיה מבוססת על כללים אתיים אוניברסאליים ולא על גחמות מנותקות מהמציאות של קומץ אנשים המרכיבים את מועצת הרשות השנייה

הגיע הזמן לבדוק את מעמדה וסמכויותיה של הרשות השנייה

מאת שמחה סיגן

ההידרדרות הכלכלית של ערוץ 10, והירידה משמעותית בהכנסות של ערוץ 2 מחייבים להקים קואליציה של ערוצים שתטיל על עצמה רגולציה עצמית שתהיה מבוססת על כללים אתיים אוניברסאליים ולא על גחמות מנותקות מהמציאות של קומץ אנשים המרכיבים את מועצת הרשות השנייה

משהו לא טוב קורה בערוץ 10 תכניות סוג ג', כמות לא פרופורציונית של שידורי ספורט, סרטים שרובם לא חצו את גבול השבועיים של הקרנה בבתי הקולנוע, אפס תכניות דרמה מקוריות, ודשדוש של עסק הנמצא בקשיים. אך אל לנו להאשים את ראשי הערוץ, השותפה הבכירה לכשל המתמשך של הערוץ, היא הרשות השנייה, שהביאה את הרגולציה לרמה של דיקטטורה שאין לה כל בסיס הגיוני, ומתעלמת מנורמות אתיות ומקצועיות הנהוגות במדינות העולם הנאור.

שיטת הרגולציה הקיימת בישראל היא ייחודית ולמעשה אין לה אך ורע בעולם המערבי. שם תפקידו של הרגולטור בתחום התכנים המשודרים הוא לוודא שאלה האסורים בשידור, כמו פורנוגרפיה, ואלימות קשה, אכן אינם נכללים בלוח השידורים של ערוצי הטלביזיה. אך כאן, בישראל, כאשר הוכנו המכרזים לחידוש הזיכיון של זכייני ערוץ 2, וכאשר הוכן המכרז לערוץ 10, החליטו אנשי הרשות השנייה כי עליהם לחנך את הציבור על ידי הגדרות מורכבות של סוגות (ז'אנרים) עליונות ותחתונות. ובלשון יותר פשוטה, כל ערוץ מחויב לשדר תכניות שיתאימו להגדרות אלה, כאשר עובדי הרשות השנייה, מאשרים את לוח השידורים, ומוודאים באמצעות מערכת מעקב, כי אכן השידורים לסוגותיהם מתבצעים על פי הכללים. תארו לעצמכם, שהסמכויות של הרשות השנייה היו מתרחבות גם לכלי מדיה אחרים, כך שעובדיה היו בודקים אם המאמרים המתפרסמים בעיתונים ובמגאזינים תואמים תמהיל מוכתב של רמות גבוהות ונמוכות של איכות. ובעצם למה לא להחיל רגולציה כזו גם על מחזות בתיאטראות, ועל סרטים המוצגים בבתי קולנוע?  

הרשות השנייה יצרה סולם סובייקטיבי לדירוג הרמה הערכית של התכניות עלפי אמות מידה של קבוצה שאינה מונה יותר מעשרים איש המתיימרת לחנך את הצרכן הישראלי ולקבוע את איכות התכנים שאליהם ייחשף הציבור בישראל בעת שהוא צופה בטלביזיה.

הפתרון הנכון לסוגיית התכנים הוא רגולציה עצמית, שהערוצים המסחריים יטילו על עצמם, כפי שמתבצע במקומות שונים בעולם בהצלחה מרובה. הראשונים שנקטו צעדים של רגולציה עצמית הם אולפני הוליבוד. בשנות החמישים לא ניתן היה לצפות בזוג נשוי הישן במיטה זוגית, אלא במיטות נפרדות. כך גם לא ניתן היה, במשך עשרות שנים, להשתמש ב"מילים בנות ארבע אותיות" בסרטים ובתוכניות טלוויזיה של רשתות השידור של הערוצים המסחריים.

כך גם בישראל, בשנות החמישים והששים הייתה מתכנסת אחת לשבוע וועדת העורכים של העיתונים, כדי להחליט בגישה של רגולציה עצמית איזה נושאים לא יפורסמו. כאשר בדרך כלל, היו אלה נושאים בעלי אופי מדיני או בטחוני רגיש. כיום עולה כוחה של הרגולציה העצמית המתבצעת כחלק מהאחריות החברתית של המפרסמים, כמו  11 חברות המזון והמשקאות הקלים המובילות באירופה שפרסמו הצהרה שדמתה לשבועה, לפיה הן מתחייבות להפסיק פרסום של מזון לילדים בתוכניות המיועדות לילדים עד גיל 12, ב-29 המדינות המשתייכות לאיחוד האירופי.

גם איגוד הפרסום הבריטי באינטרנט מבקש להוביל מהלך של רגולציה עצמית ולגבש כללי התנהלות נאותים לפרסום לילדים, באינטרנט ובסלולר. מהלך זה נועד גם למנוע העברת תכנים לא רצויים מהאינטרנט למסך הטלוויזיה עם החדירה המשמעותית של ה- IPTV.

אך כאן בישראל הפכה הרגולציה לסוג של צנזורה תרבותית על תכנים, המגדירה באופן סובייקטיבי מהן תוכניות איכותיות (סוגה עליונה) ומהן תוכניות ירודות (סוגה תחתית), תוך התעלמות מוחלטת מכוח השיפוט ומהביקושים של הציבור הבוגר.

אשר לעידוד היצירה הישראלית, אין ספק שהציבור מצביע בעדה, מה שבה לידי ביטוי ברייטינג של סדרות מקור המשודרות עדיין בערוץ 2, ובעבר גם בערוץ 10, וכמובן גם בכבלים ובלוויון (שאינם כפופים לרגולציה של הרשות השנייה).  מצב בלתי אפשרי זה, מחייב הקמה של וועדה שתבדוק את מעמדה וסמכויותיה של הרשות השנייה בתקופה שבה התוכן השיווקי הפך להלך חוקי בעולם הגדול, ובתקופה שבה הציבור הבוגר במדינות הדמוקרטיות אינו זקוק לסדרת חינוך מתמשכת, המונחית על ידי קומץ אנשים המרכיבים את מועצת הרשות השנייה, ומתיימרים לדעת מה טוב עבורנו.

powered by: mipotech