בלוגים - הנוסחה הנכונה לשיקום ערוץ 1 של רשות השידור

צריך לעשות הפרדה חדה וברורה בין ערוץ הטלוויזיה הכושל לבין הרדיו הפופולארי של רשות השידור

עם יד על הלב, כמה מאיתנו צופים בתוכניות של הערוץ הראשון? אם לשפוט לפי הרייטינג העלוב, אני מניח שלא רבים. אך מיעוט צופים כשלעצמו אינו מהווה סיבה מספקת לפסול ערוץ טלוויזיה, אלא אם כן הערוץ הוא ערוץ ציבורי הניזון מכספי משלמי המסים (האגרה), ואמור להעניק חוויות תרבותיות למספר רב של צרכנים במגזרים מגוונים ככל האפשר.

הבעיה העיקרית של ערוץ 1 היא היומרה המתנשאת-משהו להיות איכותי. רגע, אמרנו איכותי? מה זה בדיוק, ומי הקובע? האם מדובר בעיני המתבוננים האחראים, כמו קומץ אמנים, מספר פקידים בכירים, עיתונאים וכמה אנשי ציבור, שהם חברי המועצה או הוועד המנהל, המחליטים מהו שידור איכותי? אני מציע לכולם לרדת מהעץ הגבוה ה"איכותי"  ולהבין כי רק ציבור הצופים יכול להחליט מהו האיכותי עבורו. שכן הצופה, כמו הצרכן המצוי, יודע לבחור במוצר הנכון ובתוכנית הנכונה כאשר הוא יכול להשוות בין מספר מוצרים ולהחליט מה מתוכם נכון ומתאים לו.

הערוץ הראשון של רשות השידור, שהוא הבולען העיקרי של תקציב שבא כולו ישירות מכספי האגרה, מתנהל כספינה שאיבדה את כוח ההיגוי שלה, ללא אסטרטגיה וללא כיוון. הדבר בא לידי ביטוי בבליל של תוכניות, אשר כל ערוץ מתמחה בכבלים ובלוויין מציג אלטרנטיבות מושכות ומקצועיות יותר מהן. ערוץ ההיסטוריה, למשל, מציע לצופים המעוניינים מגוון רב של תוכניות מושקעות, שהופקו על-ידי חברות הפקה מכל רחבי העולם. ערוצי הדוקו בלוויין ובכבלים מציעים לנו מבחר מדהים של תוכניות דוקומנטריות זרות וישראליות, אשר כל צופה יכול לבחור מביניהן את המתאימות לטעמו. כך גם ערוצי המוזיקה, הספורט וערוצי הנישה האחרים. ניתן להשוות את הערוץ הראשון עם עולם הקמעונות, שבו חנויות כלבו הממוקמות בקניונים איבדו את היתרון היחסי שלהן, שכן הקניון עצמו הפך לחנות כלבו ענקית, והחנויות המתמחות הנמצאות בו מציעות תמהיל מגוון יותר של מוצרים מאשר כל אחת מן המחלקות האנכרוניסטיות של חנות הכלבו.

כאשר נכנס מרדכי שקלאר לתפקידו כמנכ"ל רשות השידור לפני כשלוש שנים, הוא הציג אג'נדה לפיה הערוץ הראשון יהפוך לערוץ מבוקש, כאשר הדוגמא שעמדה אז לנגד עיניו היא ערוץ 4 הבריטי. די להתבונן בלוח השידורים של ערוץ זה כדי להבין עד כמה הזויה היתה האמירה חסרת הבסיס של שקלאר, כמי שראשו בעננים ורגליו מבוססות בדומן. עיינו בלוח השידורים של ערוץ 4 הבריטי שהוא למעשה ערוץ מטריה לחמישה ערוצים שונים,  מציג מגוון תכניות מקור,תוכניות דוקומנטריות בצד תוכניות מיובאות פופולאריות למדי, בעוד שהערוץ הראשון של רשות השידור מציע פעם ב.. תוכנית ראויה המבליחה כמו מגדלור בלילה חשוך וארוך של תוכניות סתם.

אגב, כאשר מדברים על רשות השידור, צריך לעשות הפרדה חדה וברורה בין ערוץ 1 הכושל לבין הרדיו עם אחוזי ההאזנה הגבוהים לתוכניותיו. אישית, בין שאני נמצא בדרכים ובין שאני עובד מול המחשב, אני נהנה להקשיב לתוכניות האקטואליה המשודרות ברשת ב' בניצוחם של מקצוענים כמו אריה גולן, קרן נויבך, אסתי פרז, ירון דקל, אילה חסון ועוד רבים אחרים.

איך אם כן מתמודדים עם הטלביזיה הכושלת של רשות השידור? לדעתי, הפתרון הוא בקונספט האמריקני של ערוץ השידור הציבורי PBS, המבוסס על יוזמות התרמה תכופות של הערוץ בקרב קהלי היעד משולב בשידור ציבורי המבוסס על תקציב חלקי שמקורו בתשלומי אגרה. כך ניתן יהיה גם להפחית את תשלומי האגרה, וגם להעניק לציבור תכנים שידברו אל ליבם, שכן במידה שהתכנים לא יהיו מתאימים לא יהיו תרומות. הקונספט האמריקני מוכיח כי צופים מעריכים תכנים הנראים בעיניהם איכותיים ומוכנים לתמוך בהצגתם על גבי המסך, בתרומות הנעות מסכומים סמליים כמו חמישה ועשרה דולר, ועד לסכומים משמעותיים יותר של אלה שיכולים ומעוניינים. צריך לזכור, כי הציבור הוא חכם יותר מכל קבוצה קטנה של נציגי ציבור המהווים מליאה המנסה להיות דיקטטור תרבותי. כפי שנאמר זה מכבר על-ידי חז"ל, "קול המון כקול שדי".

 

 

 

powered by: mipotech