בלוגים - הנה באה הרכבת

או איך להרוס רעיון טוב באמצעות דוגמאות לא רלבנטיות

הנה באה הרכבת

או

איך להרוס רעיון טוב באמצעות דוגמאות לא רלבנטיות

 

פעם בשבוע, אני נוסע ברכבת לעכו, לפגישה עם לקוח, ונהנה בעיקר מהעובדה שמתחנת סבידור (ארלוזורוב) שבתל אביב ועד לעכו נמשכת הנסיעה שעה ושבע עשרה דקות בלבד. הנסיעה היא נוחה ונעימה, בקרונות שקעים חשמליים לטעינת מחשבים ניידים, ותחנות הרכבת שבדרך נראות מסודרות ופונקציונאליות. אך בפעם הראשונה, כאשר המתנתי בתחנת הרכבת בעכו, בדרכי חזרה לתל אביב, לא יכולתי להתעלם מהמספר הרב של נוסעים, עמוסי מזוודות גדולות, וחבילות אשר כפי שהתברר פניהם לאחד מיעדי חו"ל, כשהם משתמשים בשירות נוח וזול זה, כדי להגיע בנסיעה ישירה לנתב"ג. ברור כי עבור תושבי הגליל המערבי, מהווה הרכבת כלי תחבורה חיוני ההופך את מרכז הארץ לנגיש, זמין וקרוב יותר, וכמובן זול יותר מכל אופציה תחבורתית אחרת. התפוסה ברכבת היא טובה, והפעילות בתחנות הרכבת מזכירות מראות חו"ל שבעבר היותר רחוק לא נראו בנוף הישראלי. 

לאחרונה, בעקבות דיוני והחלטות הממשלה על הקצאת סכומים ניכרים למתיחת פסי הרכבת עד לאזורים מרוחקים יותר בארץ, נוצר וויכוח ציבורי נוקב,שהתמקד בשאלה אם מתיחת פסי הרכבת למקומות כמו קריית שמונה ובית שאן, מוצדקת בראייה של עלותתועלת. אלה השוללים את ההשקעה העצומה הכרוכה בכך מציגים כדוגמא את קו הרכבת לדימונה, שאינו כלכלי בכל קנה מידה שהוא, וככל הידוע לא העניק ערך מוסף משמעותי לאחד הישובים הנידחים ביותר בנגב.

אך זוהי תמונה חלקית. שכן, הבעיה העיקרית בדוגמא של דימונה, היא  שאינה מתייחסת לתמונה הרחבה יותר. ברור, כי מתיחת פסי רכבת לישוב מבודד שאינו נשען על תשתית תעסוקתית מתאימה, ואינו מייצג עבור זוגות צעירים אופציית מגורים נאותה, לא תביא את הישועה. אם רוצים ליישב את הגליל ואת עמק בית שאן, ולקרב אותם למרכז הארץ, מתיחת פסי הרכבת היא רק פעולה אחת ממרקם של פעולות שהמדינה חייבת לבצע כדי למשוך למקום עשרות אלפי ישראלים המתגוררים במרכז הארץ. אחד המפתחות לפיתרון נמצא בידי מנהל מקרקעי ישראל,אשר למרבה הצער רואה בקרקעות המצויות בידיו מרכז רווח, שצריך להניב הכנסות גדולות ככל האפשר, כמעט ללא התייחסות לצרכים אחרים של המדינה. ממשלת ישראל, בבואה לקבל החלטה על חיבור חבלי ארץ רחוקים עם מרכז הארץ, צריכה במקביל להקצות תקציבים לפיתוח אזורי מגורים חדשים, מוסדות חינוך ותשתית דרכים ותקשורת,  ולהציע לתושבי ישראל, לבנות את ביתם בגליל, בעלות קרקע אפסית או סמלית, ממש כפי שנעשה בזמנו ביהודה ושומרון וגוש קטיף. מפתח נוסף לפיתרון הוא קבלת החלטה על הפיכת הגליל העליון, ועמק בית שאן, לאזורי פיתוח הנהנים ממס הכנסה מופחת ותמריצים אחרים, הן ברמת התושב הבודד והן ברמת המפעל והחברה.  כך יוכלו המפעלים והחברות שיוקמו באזורים אלה, ליהנות מכוח אדם איכותי ומנגישות מהירה וזולה לנמלי הים והאוויר של ישראל. כך יוכלו גם התושבים להגיע למרכז הארץ, בנסיעה נעימה ללא פקקים שתימשך כשעה וחצי, ולהפחית באופן משמעותי את העומס בכבישים.

הקטע המוזר בתהליך קבלת ההחלטות הוא כי הנוסחה להצלחה של יישוב אזורים מרוחקים כבר תורגלה מספר פעמים בהיסטוריה הקצרה של מדינת ישראל וברוב המקרים הצליחה, הן בשנותיה הראשונות של המדינה, והן בהתיישבות בשטחים לאחר מלחמת ששת הימים.

 

powered by: mipotech